יום שני, 24 בדצמבר 2012

בעיית שעורי הבית

הבעיה בה בחרנו לעסוק הינה בעיית שעורי הבית.
שעורי הבית דורשים מהילד מחייבות ואחריות של התלמיד כלפי עצמו והמקצוע. ילד שאינו מכין שעורים עוצר לנו את תהליך הלמידה. יש הטוענים כי אין צורך בשעורי הבית, מבחינתנו ילד חייב לקחת אחריות ולעבוד לבד. כשילד עובד לבד, רק אז הוא יכול לדעת מה באמת הוא לא מבין ומהם הקשיים שלו.

הגורמים לבעיה:
חוסר עניין - שעורי הבית אינם מעניינים את הילדים כמו דברים אחרים שהם יכולים לעשות בשעות הפנאי שלהם.
חוסר היכולת שלנו המורים להפעיל סנקציות - למורים אין יכולת אמיתית לבדוק האם הילד הכין שעורי בית (ילד שהעתיק שעורי בית נרשם כילד שהכין שעורים). אין ענישה אמיתית המרתיעה את הילדים מאי הכנת שעורי הבית.
תרבות האינסטנט - הדור של היום התרגל להשיג הכל בקלות. בתרבות האינסטנט הכל קל, זמין ומהיר, וכל בעיה ניתן לפתור בזריזות באדיבות "דר' גוגל". מתמטיקה לעומת זאת, הוא מקצוע הדורש מהתלמידים זמן תרגול , ואין להם את המיומנות הזו.

הצדדים הנוגעים לבעיה:
התלמיד - החלק הארי בבעיה נעוץ בתלמיד עצמו, בבגרות, ובאחריות שלו.
המשפחה - אם במשפחה רואים את המוסד החינוכי כמעט כערך עליון בחינוך הם ידרשו מהילד לעמוד בדרישות המקצוע, ובמידה ולא יעשה זאת הם לא יגבו אותו. בנוסף, היום יותר ויותר הורים עובדים עד שעות מאוחרות ואינם מעורבים בחיי הלימודים של ילדיהם, והדבר מאפשר לילדים לא להקפיד לעמוד בדרישות המקצוע.
המורה - התפקיד שלנו המורים זה לנהל שיח עם התלמידים, לדעת מאיזו סיבה הוא לא מכין שעורי בית -  קושי לימודי, חוסר מיומנות לישיבה. עלינו להציע לילדים פתרונות ולהדריך אותם (לא לקחת אחריות, אלה רק להדריך. האחריות צריכה להישאר אצל הילד)

במערכת החינוך מנסים להתמודד עם הבעיה ע"י כך שכל פעם שילד מגיע ללא שעורי בית הוא נרשם וזה מופיע ביומנט.
אם הוא לא הכין שעורי 3 פעמים הוא מקבל מכתב עם העתק לתיק האישי והורדה בציון. עיתים תלמיד יישאר לאחר שעות הלימוד שלו עם עבודת הגשה וכדומה.

הפוסט נרשם ע"י ויקי זיטניק וליאת הולדר חלבי

יום שבת, 1 בדצמבר 2012

פדגוגיה חדשנית בסביבה שלי


בבית הספר בו אני מלמדת ישנה בכל שכבה כיתת מצויינות (איני מלמדת בכיתות אלה). בכיתות אלו ניתן לראות את מימוש עקרונות הפדגוגי החדשנית.
ישנה למידה בתהליך אישי של כל תלמיד, וזה נעשה  בהקשר חברתי, ובתיווך המורים
ישנו ניסיון להתאמת ההוראה לשונות התלמידים. בכל פעם התלמידים נחשפים לנושאים שונים בתחומי עניין שונים, כך שכל תלמיד יכול למצוא תחום עניין אחד לפחות במהלך השנה
כמו כן ישנו הקשר לעולם האמיתי לבית הספר. הדבר נעשה ע"י סיורים רבים שכיתות אלה מבצעים במקומות שונים (מוזיאונים, בתי חולים, משרדי עבודה גדולים וכו') וע"י מרצים מבחוץ שבאים לחשוף אותם לתחומים שונים ומגוונים.
בנוסף, בכיתות אלו נעשה שימוש אמיתי בלוחות החכמים, כך שישנו שימוש בטכנולוגיות שיותר קרובות לתלמידים.

מצאתי מגוון של בלוגים המדברים על חינוך, ועל פדגוגיה חדשנית כגון:
הבלוג של אריאל מויאל http://moariel10.blogspot.co.il/2010/12/21.html
הבלוג של שיר שוורץ http://shirboim.blogspot.co.il/2011/08/blog-post.html
הבלוג של לאה ליברמן -
http://lealea-lealea-lealea.blogspot.co.il/2010/12/blog-post_31.html
הבלוג של תמר http://tamargabay.blogspot.co.il/2012/04/ps.html

אני התרשמתי מהבלוג של תמר, ובמיוחד מהפוסט פדגוגיה חדשנית או כלי טכנולוגי. אני מאוד מסכימה עם הטענה שלה שרק אם המורה ישתמש בטכנולוגיה העומדת לרשותו כראוי אזי נראה פדגוגיה חדשנית, אחרת זהו סתם עוד כלי שאנו משתמשים בו.